קובץ שאלות ותשובות בהתבודדות / הרב ארז משה דורון

 

 

יש אולי אנשים שיש להם כישרון ביטוי וזה מתאים להם, אבל מה יעשה אדם שלא יודע להתבטא כמו שצריך?
טענה זו היא בוודאי טענת סרק של היצר הרע. וכי רבינו הקדוש נתן עצה ותיקון נפש לכלל נשמות ישראל שמתאים רק לאנשים שיודעים להתבטא?רבי נתן כותב בליקוטי הלכות, שגם אדם שנדמה לו שאינו יודע להתבטא, אם יעמידו אותו מול שופט בשר ודם, אפילו על עברה קטנה שעשה ויכול להיענש בקנס כספי, האם לא ימצא כוח לבטא את עצמו ולבקש רחמים? הלא בלי ספק יסביר את עצמו בארכות, ויבכה, וישטח טענותיו, ויתחנן, ויעשה כל מה שביכולתו כדי לצאת זכאי. הרי מעולם לא שמענו על נידון לעונש שיאמר שאיננו יודע להתבטא. וכמו כן כל אחד מאיתנו, מלמד רבי נתן, אם היה מבין בליבו היטב לפני מי הוא עומד, שגורלו וגורל כל היקרים לו נתון בידיו, והוא רק אומר לו: "דבר", בוודאי היה פותח את פיו ומפרש שיחתו לפניו יתברך כראוי. מלבד האמור חשוב לציין, שמה שיקר בעיני ה' איננה יכולה הביטוי של האדם, ובכמה מילים יפות או נמלצות הוא יודע להשתמש. מה שחשוב בעיני ה' הוא רק – בכמה אמת ובכמה כנות האדם מדבר לפניו, ואם האדם מדבר דיבורי אמת בתפילתו – בוודאי יקבל ה' את תפילתו ויושיעו. וכך מבאר רבינו הקדוש בעניין זה (בתורה קי"ב בליקוטי מוהר"ן): "אבל כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו ונשאר בחושך ואין יכול להתפלל ….ועל ידי אמת זוכה למצוא הפתח….ועיקר ההשתוקקות של ה' יתברך אינו אלא אל האמת" (ליקוטי מוהר"ן ט' וקי"ב). אמת – לא להעמיד פני צדיק, לא להצטעצע במילים גדולות ונכבדות. לא לנסות להרשים את ה', הוא הרי יודע את האמת.לומר באמת מה אני חושב ומה אני מרגיש, מה כואב לי ומה משמח אותי. לתאר בצורה הכי מפורטת ובמילים הכי פשוטות מה עובר עלי, גם במעשים, גם במוח וגם בלב. וכך מוסיף ומבאר עניין זה רבי נתן במכתביו לבנו ("עלים לתרופה" מכתב י"ז): "חזק ואמץ בני חביבי וידידי, וזכור את בוראך בכל עת, אפילו בשעת המשא ומתן, מכל שכן בעת הפנאי. למען ה' לחטוף איזה שעה לפרש שיחתך לפניו יתברך, כאשר הזהירנו רבינו זיכרונו לברכה פעמים אין מספר. חזק וחזק בזה בהתחזקות חדש בכל יום ואל יבהלוך רעיונך משום דבר שבעולם, ואיך שיעבור עליך, הן בעסקי הגוף, הן בעסקי הנפש, הן בעסקי ממון ומשא ומתן, איך שיהיה, איך שיהיה, אתה מקומך אל תנח. כי יש דיבורי אמת לדבר לפני המקום ברוך הוא בכל יום תמיד, איך שעובר על האדם, בין בעלייה, בין בירידה, בין בטיבו (בטוב) בין בעקו (בצרה) חס ושלום. ואין שום תירוץ בעולם, כי אמת ה' לעולם, היינו שאמת ה' הוא לעולם תמיד, ואין שום דבר שבעולם העובר על האדם, איך שהוא, שיכול להסתיר ולהעלים, חס ושלום, האמת של ה' יתברך. כי אמת הוא אור ה' יתברך בעצמו, והדיבור האמת מאיר בכל מיני חושך ואפלה שבעולם, ותמיד יכולין למצוא פתחים לשוב לה' יתברך על ידי דבור האמת, איך שהוא, כמבואר כל זה על פסוק "צוהר תעשה לתיבה" בשני מקומות (ליקוטי מוהר"ן ט' וקי"ב), עיין שם היטב. והרגל עצמך לילך עם התורה הזאת, שתמשיך עצמך רק אל האמת ותביט תמיד על האמת לאמיתו, ותראה להוציא הדיבור מפיך באמת תמיד, ואז יאיר לך אור ה' יתברך בכל מקום אשר אתה שם בכל עת, ותראה הפתחים לצאת מחושך לאור גדול, ותוכל לזכור הבשם יתברך תמיד, כי הוא יתברך נמצא בכל עת ובכל מקום ובכל אדם, באיזה מדרגה שהוא. ולמען ה' שלא יהיה דברים האלו ישנים אצלך, חס ושלום, מחמת שנדמה לך שאתה יודע אותם מכבר, כי באמת עדיין לא התחלת לידע עד היכן מגיעים דברים אלה. והעיקר לקיימם בפשיטות באמת ושיהיה בעיניך בכל יום כחדשים, ובפרט שדברים אלו מתחדשים לבקרים בכל יום מחדש".
מה לעשות כשלא מוצאים מילים?
רבינו עצמו מתאר קושי זה וכותב (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כ"ה): "ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד, דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד. וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו, ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאיתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו". מי שאינו יכול אפילו לדבר – זה סימן שנתרחק מאד מן ה', וירד ממדרגת אדם. על כן מוטל עלינו לבקש רחמים שיחזיר לנו את הכוח המייחד אותנו כבני אדם – כוח הדיבור, ויזכה אותנו למצוא מילים ולפרש שיחתנו לפניו. ואם גם זה לא עולה בידינו, מלמד רבינו שלפחות נרצה לדבר. נעמוד לפניו וננסה. "זה בעצמו טוב מאד, דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד". בכל עולם הקדושה מצאנו שיש מושג של שערים. משמע שאדם צריך לעלות מדרגא לדרגה ואינו יכול להישאר אף פעם בדרגה אחת. רבינו מסביר בתורה כ"ה סעיף ב': "ודע, שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה, יש שם דמיונות אלו והם הם הקליפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדושה בבחינת: "סביב רשעים יתהלכון" (תהלים י"ב). וכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה, אז צריך לו לילך דך אלו הדמיונות, כדי להגיע אל הקדושה. ותיכף כשעול להמדרגה, אזי נתעוררין הקליפות שבמדרגה ומסבבי אותו. וצריך להכניע אותם ולשבר אותם, ולטהר אותו המקום מקליפות". בכל עולם ועולם – גם בעולמות ההתבודדות, יש קליפות הקודמים לפרי. הפרי – היא ההתבודדות המסתתרת מאחורי שער הקדושה, מילה שמעולם לא אמרנו, שאגה שעדיין לא שאגנו, בכי שלא ידענו כמותו.אבל לפני שזוכים להיכנס לאותו עולם, לזכות להתבודדות מעולם גבוה יותר, בהכרח שיתגברו הקליפות, הם הבלבולים והדמיונות: אין לי מה לומר, תפילתי לא נשמעת, ליבי אטום, העסק הזה הוא כבר לא בשבילי, מיציתי את מה שיש להתבודדות לתת לי. אבל אלו אינם אלא קליפות! דמיונות!"וצריך להכניע אותם ולשבר אותם, ולטהר אותו המקום מקליפות".קודם כל – לדעת שכל זה אינו אלא טומאה. אחר כך – לטהר. רבינו מבאר במקום אחר שעל ידי עוונותיו האדם יורד מגדר אדם- מדבר לגדר בהמה-שאינה מדברת. ירידה זו גורמת שמציאותו היא "אין לי פה" (ראשי תיבות אל"ף, שאיבד את האלף המאפשרת לו להיות אדם והוא נופל לבזיון של דם-שפיכות דמים, כמבואר בתורה ו').ואזי, אפילו אם הוא מדבר, דיבורו בלא דעת ולא נשמע ומתקבל, לא על ליבו ולא על לב העליון. לא כל שכן שאינו מצליח לדבר כלל, כבהמה חסרת יכולת ביטוי. לפי דברי רבינו, התיקון למצב כזה הוא הקבלה של אותו חוסר דעת. עצם ההודאה של "אין לי פה לדבר" מתוך הכנעה, היא היא הגורמת התעלות וחזרה למצב של אדם, לקבלת ה"אל"ף", היא כוח הדיבור האנושי, הקדוש.כאילו אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא – למרות שאין לי מה לומר, אני לא בורח מההתבודדות, אני רק נכנע, מבויש על גודל התרחקותי. אהל אני עדיין כאן, מקווה ומצפה שלבסוף אמצא מילים ואוכל לבטא אותן לפניך. אולי ממהלך זה אפשר להוציא שיטה להתבודדות באותו מצב מביש של "אין לי פה", כדי שנוכל אכן לטהר את אותם דמיונות וקליפות ולזכות לפרי ההתבודדות שבשער ועולם העליון יותר.חשבתי וגם ניסיתי בעצמי – להתבודד באופן כזה: לדמות עצמי כאילם אמיתי, שאינו יכול לדבר, אבל מאד רוצה לדבר, וכך במשך שעה פשוט להתפתל ו"לנסות" לדבר מבלי יכולת לכך בפועל. בסוף אותה שעה "מותר" לומר מילה אחת בלבד. אולי באופן כזה נגמור להיות בהמה לפני שנהיה אדם, נבנה כלים בטרם תבוא מילת האור, מילת האמת הגואלת.
מה לעשות שהדברים חוזרים על עצמם ומשעממים? אולי זה משעמם גם אותו?
מה שילד אומר אף פעם לא משעמם את אבא שלו, בפרט כאשר הוא מתחיל לדבר. הקדוש ברוך בעצמו אמר לנו בתורתו שהוא מתאווה לתפילותינו וקושר מהם, כביכול כתרים לראשו. וכך כותב רבי נתן בעניין זה ב"ליקוטי הלכות": "כי תפילה למעלה מהכול, וכוללת כל החמישים שערים דקדושה. והתפילה היא בחינת "נתיב לא ידעו עיט" (איוב כ"ח ז'), בחינת שער החמישים שאין מי שהשיג אותו. כי באמת אין שום שכל שיוכל להשיג ולהבין עד היכן מגיע כחן של תפילות ישראל, אפילו של הפחות שבפחותים, ובפרט מה שמתפלל כל אחד על צרת נפשו שהוא רחוק מהשם יתברך, כי אפילו המלאך הקדוש שמקבל תפילות מישראל וקושר מהם כתרים לרבו, אינו יודע להיכן להעלות הכתר הנורא הזה, רק הוא משביע אותו שיעלה מעצמו וישב על ראש קונו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש שמות רבה, פרשה כ"א) (ליקוטי הלכות חושן משפט, העושה שליח ג' אות י"ג). לגבי ההרגשה של שעמום וחזרה שנוצרת אצל המתפלל, לזה מציג רבי נתן פתרון.חז"ל אומרים: "אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר (יואל ב') "כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה" (אבות ב' משנה י"ג) ופירש הברטנורא: "קבע – כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה. אי נמי (או גם, כלומר פירוש נוסף) קבע – כאדם שקבוע לו לקרוא פרק אחד פרשה אחת. שאומר אותה בקריאה בעלמא ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים. "כי חנון ורחום הוא" – רוצה בתחנונים ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד". חז"ל מסבירים, שמי שמתפלל מהלב ומתוך כוונה (שזה נקרא תפילה "ברחמים ותחנונים") מובטח לו שהקדוש ברוך הוא יענה לתפילתו, כי הוא "רוצה בתחנונים ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד". ורבי נתן מסביר איך נוכל להגיע לאותה תפילה מן הלב, שמובטח לה להיענות.אם אדם מבקש משהו רק באופן חיצוני תפילתו יבשה וחסרת עומק, אבל אם אדם לומד את דברי רבינו על העניין שהוא רוצה לבקש עליו, הוא מברר לעצמו את חשיבות הדבר ומשמעותו העמוקה, אז יש לו "חומר" הרבה יותר נוגע אליו ולליבו, ועל ידי ה"חומר" הזה הוא יכול להאירך בתפילתו ולהוציא אותה מעומק הלב. תפילה כזו תהיה הרבה יותר עשירה ומלאת רגש, ומשום כך – בוודאי תתקבל ברצון. למשל, כותב רבי נתן, אם אדם רוצה להתפלל על קיום מצוות ציצית, הוא יכול רק לומר תפילה קצרה, כגון: "ריבונו של עולם זכיני לקיים מצוות ציצית בשלמות", שיהיה לו קשה מאד לאמרה "ברחמים ותחנונים", מעומק הלב כראוי. אבל אם ילמד את דברי הצדיק, כמה עומק ולב, התחדשות ומשמעות, יוכל להכניס אפילו בבקשה פשוטה זו. כדי להדגים את העניין נביא כמה קטעים קצרים מתוך הספר הקדוש "ליקוטי תפילות", שבהם רבי נתן עצמו מבקש לזכות למצוות ציצית, בהסתמכו על הביאורים והתורות העמוקות של רבינו בעניין זה: "וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית כָּרָאוּי בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ, וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִים בָּהּ. וְעַל-יְדֵי כַּנְפֵי הַצִּיצִית הַקְּדוֹשִׁים תָּגֵן עָלֵינוּ וְתַצִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל מִינֵי פְּגַם הַבְּרִית, וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁתְךָ תָּמִיד, וְעַל-יְדֵי- זֶה תַּצִּיל אוֹתָנוּ מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ, מֵעֲצַת הַמְפַתִּים וְהַמְסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, בְּכַוָּנָה לְהָרַע אוֹ שֶׁלּא בְּכַוָּנָה. וְנִזְכֶּה לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת עַל-יְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל וּלְקַיֵּם עֵצוֹת טוֹבוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְעַל-יְדֵי-זֶה נִזְכֶּה לֶאֱמֶת וְלא יֵצֵא דְבַר שֶׁקֶר מִפִּינוּ לְעוֹלָם (תפילה ז') "וְתַעַזְרֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית כְּתִקּוּנָהּ בִּשְׁלֵמוּת, בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיִים בָּהּ, וּבְכַוָּנָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי, וּבְלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית לְמַלּאת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁחָסֵר לָנוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיוּת, בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וְתֹאחֵז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וּתְנַעֵר רְשָׁעִים מִמֶּנָּה, וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיעַ וְתַשְׁפִּיל אֶת אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הוּא עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר, וְתוֹצִיא בִּלְעוֹ מִפִּיו" (תפילה ח') "אָנָּא ה' חֲמל עָלַי, רַחֵם עָלַי, וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי בְרַחֲמִים, וּמְחוֹל לִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי, וְצַוֵּה לְהַפְשִׁיט מֵעָלַי כָּל הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים וְהַלְבִּישֵׁנִי בִּבְגָדִים נְקִיִּים, בִּבְגָדִים טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים, וֶהְיֵה בְעֶזְרִי, וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בְּטַלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה כֵּן תַּלְבִּישׁ לְמַעְלָה אֶת נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי בְּטַלִּית נָאָה וּבַחֲלוּקָא דְּרַבָּנָן בִּבְגָדִים נְקִיִּים וּלְבָנִים וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל ראשְׁךָ אַל יֶחְסָר" (תפילה י"ד) "וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ וּבְלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה וִיהִי רָצוֹן לְפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין מִצֶּמֶר לָבָן כְּאִלּוּ קִיַּמְנוּ גַּם מִצְוַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית, כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וְאָנוּ חֲפֵצִים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְקַיֵּם מִצְוַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית וְאִם הָיִינוּ זוֹכִים לִמְצוא תְּכֵלֶת לְצִיצִית הָיִינוּ מְפַזְּרִים הוֹן רַב כְּדֵי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְנִתְעַלֵּם הַחִלָּזוֹן בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וּמֵאָז וָהָלְאָה אֵין אָנוּ זוֹכִים לְקַיֵּם מִצְוָתְךָ בִּשְׁלֵמוּת עַל כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לָבָן לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְנוּ מִצְוַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית וְרַחֵם עָלֵינוּ וּבְנֵה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְזַכֵּנוּ שֶׁיַּחֲזר וְיִתְגַּלֶּה הַחִלָּזוֹן וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית וְעַל-יְדֵי-זֶה תְּכַלֶּה וּתְשַׁבֵּר וְתַעֲקר וּתְמַגֵּר מַלְכוּת הָרִשְׁעָה מִן הָעוֹלָם וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ, וְיֵדְעוּ כִּי אֱלקים מוֹשֵׁל בְּיַעֲקב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה" (תפילה מ"ט) וכך מתבארים הדברים בלשון רבי נתן עצמו: "כי למשל כשאחד רוצה לבקש מהשם יתברך שיזכה לקיים מצות ציצית בשלמות, אם אינו יודע סגולת הציצית איזה מידות (רעות) יזכה לשבר על ידי ציצית ולאיזה מעלה יגיע על ידה, אז בודאי אינו יכול להאריך בתפלה, עד שישבר לבו, עד שיעורר רחמי השם יתברך. כי אינו יכול לבקש רק: "ריבונו של עולם זכיני לקיים מצוות ציצית בשלמות". אף על פי שבודאי גם זה טוב מאד, אשרי שיאחז בזה לבקש על כל מצווה מהשם יתברך, אף על פי כן עדיין אינו זוכה לעשות תפלתו רחמים ותחנונים, שהוא זה שזוכה לחדש בה דבר. אבל עיקר התפלה השלמה שעושין מתורות הוא מחידושי אורייתא שזוכין לידע על ידם סגולת המצוות. כמו במשל הציצית שהתחלנו, כשיודע האדם שמצוות ציצית מסוגלת לשבר תאוות ניאוף ולזכות על ידי זה לעצת הצדיקים ולאמונה שלמה ולתפלה ולארץ ישראל ולעשות ניסים וכו', הנה על פי דרך זה בודאי יכול לסדר תפלות רבות באריכות נפלא על מצות ציצית. כי כל אחד כפי מה שיודע בנפשו כמה הוא רחוק מתיקון הברית ואיך תאוות ניאוף מתגבר עליו בכל פעם, שזה עיקר המלחמה של כל אדם וכל מה שעובר עליו בעניין זה בכל פעם, כמה וכמה הוא צריך להפציר להשם יתברך שיושיעו לקיים מצות ציצית כתיקונה כדי להינצל מניאוף, שהוא התאווה העומדת עליו בכל יום לכלותו חס ושלום, להרחיקו מחי החיים. וכן כשיזכור כמה הוא רחוק מאמונה שלמה, שהוא יסוד כל התורה כולה וכו' וכן כמה הוא רחוק מתפלה וכו'. וכן כמה וכמה עצות רעות של המהפכים האמת וכו' מתגברין עליו. וכמה ישועה ורחמים הוא צריך לזכות לעצות אמיתיות שהם עצות צדיקים. הן על כל אלה בודאי יוכל לשפוך שיחו בתפלתו שיעשה מתורה זאת לפרש את כל אשר עם לבבו על ידי תורה זאת. וכן מתורה אחרת שמדברת ממצוות מזוזה, שמשברת תאוות ממון ומבטלת טרדת מרירות הפרנסה וזוכה לשמוח בחלקו וכו,' אשר ידענו שמרירות טרדת הפרנסה מכלה חיי האדם ומרחקת אותו מעבודת השם יתברך וכו'. כמה וכמה תחינות ובקשות מעומק הלב יכול לעשות על ידי זה, עד שישפוך לבו כמים נוכח פני ה'. וכן בשאר העניינים המבוארים בתורה זאת, וכן בשארי תורות. נמצא שעיקר שלמות התפלה שהוא כשעושין מתורות תפלות, עיקר שלמותה הוא על ידי חידושי התורה הנ"ל" (הלכות תחומין ה' אות י"ז). ולמעשה – אם אדם זוכה ללמוד בספרי רבינו על הנושאים שהוא רוצה לפרש שיחתו עליהם – אין ספק שיזכה לתפילה חמה ונרגשת מעומק הלב, ויהיה רחוק מאד מתחושת שעמום או שטחיות.
לפעמים הבעיות שלי כל כך מעמיסות עלי ומצערות אותי, שאני לא מסוגל להתעסק איתן גם בהתבודדות ואני פשוט לא מתבודד, מה עושים?
מי אמר שבהתבודדות חייבים לדבר רק על הבעיות והצרות?אם אדם מצליח לשמח את עצמו במשך היום, אז יש לו באמת כוח ויכולת "לפתוח את התיקים" שלו בשעת ההתבודדות ולנסות לברר לעצמו, מול ה', איך לפתור את בעיותיו. אבל אם אדם עמוס בטרדות ובמתח, אז בהתבודדות בוודאי שיהיה קשה לו לטפל בבעיות וייתכן גם שטיפול כזה, מתוך לחץ ועומס, רק יעצים את הצער והבלבול במקום להוביל לנחמה או לפיתרון. במקרה כזה עדיף ללכת בהתבודדות למחוזות אחרים בנפש. "להתאוורר" מהקשיים. לדבר על דברים אחרים לגמרי. לשיר שירים, להודות, להיזכר בדברים יפים שראיתי, בדברים משמעותיים שקרו לי, אפילו לדבר על אנשים אחרים לגמרי. בצורה כזאת ההתבודדות תהווה מפלט מהיום יום העמוס, מעיין תזכורת לקיומם של עלומות אחרים ומצבי נפש אחרים, מוארים יותר. מתוך מצבי נפש אלו אפשר יהיה לחזור, בזמן מתאים יותר, ולטפל בבעיות היום יום. ה. איך ההתבודדות, בעצם, עובדת? 26. איך התפילה יכולה לשנות? הרי הבורא ממילא מחליט מה יהיה? שאלה זו נוגעת בסוגיה השורשית ביותר של חיינו – סוגיית "הבחירה והידיעה". מצד אחד התורה מלמדת אותנו שיש לאדם בחירה, וזה יסוד כל ההתמודדות המוטלת עלינו בעולם הזה. ומצד שני – הבורא יודע הכל, והנהגתו מקיפה הכל. איך מתיישבת הסתירה? איך אפשר להבין שמצד אחד הבחירה מסורה בידינו ומצד שני הבורא לבדו מנהיג הכל? רבי נחמן מסביר, ששאלה זו היא היא המאפשרת את הבחירה. כלומר עצם העובדה שאין אנו יכולים להבין איך הדברים מתיישבים יחד – עובדה זו עצמה מאפשרת לנו את הבחירה. אם היינו מבינים – כבר לא הייתה לנו באמת שום בחירה.להבין בשכל אנושי – אי אפשר, שכן השכל האנושי אינו יכול להכיל דבר והיפוכו. אבל להאמין אפשר. וכך אכן אנו מצווים להאמין, שלמרות שהבורא מחליט מה יהיה, יש לנו כוח לשנות דברים על ידי מעשינו ועל ידי תפילותינו. ומי שמסכים להודות, מתוך ענווה והכרת מוגבלותו, שאינו יכול להבין הכול, ומסכים להאמין בדבר ה' – הוא לבדו יכול לפעול בצורה נכונה ומאוזנת, מתוך אמונה בבחירה שבכוחה לשנות דברים מצד אחד, ומתוך אמונה שהכל בידי שמיים מצד שני. והנה כך מציג רבי נתן סוגיה זו בנוגע לתפילה: "וזה בחינת התבודדות ושיחה, זו תפלה, שצריך כל אדם לשפוך שיחו לפני ה' בכל יום ויום, לבקש על נפשו מהשם יתברך שיזכהו לקרבו לעבודתו יתברך באמת. וזהו יסוד הכול, שכל עבודתו ויהדותו תלוי בזה כמבואר אצלנו כמה פעמים. ויותר ממה שכתוב שם שמענו מפיו הקדוש בעל פה כמה וכמה פעמים כמה שיחות נוראות בעניין זה, שאי אפשר לבאר הכול בכתב. ואמר, שכל הצדיקים והכשרים לא זכו לבא למה שבאו כי אם על ידי זה, על ידי שיחה בינו לבין קונו בלשון אשכנז שמדברים בו כמבואר בספרים הנדפסים. ולכאורה קשה (להבין איך התפילה מועילה) הלא אמרו רבותינו ז"ל: "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים", ואם כן איך שייך על זה תפלה, מאחר שהשם יתברך מסר הבחירה לנו? ואף על פי כן באמת מצאנו שכל הצדיקים עסקו בזה, לבקש מהשם יתברך שיצילם מהיצר הרע ויקרבם לעבודתו, כמו ששמענו בפה מלא מהצדיקים אמיתיים שהיו סמוך לזמנינו. וגם בדברי רבותינו ז"ל בגמרא ושאר ספרים, מצאנו כמה תפילות שהתפללו בכל יום שינצלו מהיצר הרע כמבואר תפילתם במסכת ברכות. וגם מהתפלות הסדורים לנו בכל יום מאנשי כנסת הגדולה אנו רואין זאת, כי אנו מתפללים ג' פעמים בכל יום: "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך". נמצא שאנו מתפללים להשם יתברך ג' פעמים בכל יום לזכות לתשובה ולעבוד אותו יתברך, אף על פי שזה תלוי בבחירת האדם, וכיוצא בזה הרבה תפילות הקבועים מכבר שכולם מיוסדים על בקשה זו לזכות לעבודתו יתברך, וכן כל ספר תהלים מיוסד על תפלות ותחנות אלו לזכות להתקרב אליו יתברך כמבואר שם. ובאמת אי אפשר להבין זאת, כי הוא גם כן מהקושיות שאי אפשר לתרצם בשום אופן כי אם באמונה לבד. וגם בעת שהודיע לי רבינו ז"ל עניין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, דיברתי עמו מעט מזה: הלא האדם הוא בעל בחירה. ולא השיב לי בפירוש, רק כלאחר יד, כאומר: אף על פי כן. כלומר אף על פי שקשה זאת ואי אפשר לברר לך העניין ולתרץ לך, אף על פי כן צריכין לנהוג כך. ואנכי לא יכולתי לשאול יותר, כי ידעתי כי קושיא זו יכולין להקשות על כל התפלות שסידרו לנו חז"ל מכבר על תשובה והתקרבות להשם יתברך, כגון ברכת השיבינו וכו' כנ"ל. על כן צריכין לסמוך רק על אמונה, להאמין בחכמינו זיכרונם לברכה, שכולם הלכו בדרך זה והוליכו אותנו בדרך זה – להרבות בתפילה ותחנונים להשם יתברך, לזכות לעבודת השם יתברך, כי זה העיקר והיסוד שהכול תלוי בו. ובאמת כל זה הוא עניין הנ"ל, שכל אדם צריך שני בחינות עבודות להשם יתברך. עבודה אחת התלויה בשכל אנושי והם בחינת עבודת התורה והמצוות, שבהם צריך האדם להכניס דעתו ושיכלו עד מקום שידו מגעת, ועל ידי זה מברר כל הניצוצות שנפלו על ידי שבירת כלים שמתבררין על ידי החכמה והשכל דקדושה של עסק התורה והמצוות, כי כולם בחכמה איתברירו. אבל עיקר קיום התורה והמצוות הוא רק על ידי אמונה שהוא יסוד שהכל תלוי בו כמו שכתוב: "כל מצוותיך אמונה", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: (מסכת מכות כד) "בא חבקוק והעמידן על אחת – וצדיק באמונתו יחיה" (ליקוטי הלכות פיקדון וארבעה שומרים ד' סעיף ז' ח').
האם רק לתפילות שנענות יש חשיבות? מה קורה עם אלו שלא נענות?
גם תפילות שאינן נענות – פועלות, וכל תילה של כל אחד מאיתנו מקרבת את הגאולה, כמו שכבר ציטטנו מדברי רבינו: "וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל, הוא בחינת איבר המשכינה, שהם איברי המשכן. …וכל התפילות, הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם ומקימים אותם, כמו שכתוב: "ויקם משה את המשכן", ומעלין כל שייפא ושייפא לדוכתיה (כל חלק וחלק למקומו) ובונין קומתה של השכינה מעט מעט, עד שישתלם שיעור קומתה, אז יבוא משיח, דא משה (זה משה), וישלים אותה ויקים אותה בשלמות" (ליקוטי מוהר"ן תורה ב'). הזוהר הקדוש כותב שלפעמים משתמשים בתפילותינו עבור נשמות אחרות שזקוקות לישועה ואינן יודעות להתפלל. רבינו כותב שכל תפילה שלנו הופכת ל"תוכנית חיסכון רוחנית" עבור ילדינו: "השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאולה וישועה לבניו" (ספר המידות אות התבודדות חלק שני סעיף א') כמו שכתוב במדרש רבה: "נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של הבנים". וכעין זה מצאנו גם בדברי רבי נתן מטבריה, אחד מתלמידיו של רבי נתן ("נתיבות צדיק" מכתב ק"ג): "וכפי הנראה ממכתב רבי אייזיק, שנדמה לו שהוא צעק הרבה להשם יתברך ועדיין אינו רואה שום ישועה, לא בגשמיות ולא ברוחניות. ועל זה לימד אותנו רבינו ז"ל ותלמידו הקדוש, שאין אנו יודעים כלל מה שנעשה מתפילתנו. …ועל כן צריכין אנו להיות חזקים ברצונות חזקים ובתפילות הרבה הרבה ולהיות חזקים בדעתנו שבוודאי אנו פועלים (על ידי תפילותינו פעולות קדושות וטובות), רק שאין אנו יודעים מה שפועלים"
איך מקבלים תשובות מה'?
חז"ל אומרים: "הרבה שלוחים למקום", כלומר שהקדוש ברוך הוא משתמש בשליחים שונים כדי "לשוחח" איתנו. וכך כותב רבינו בעניין זה: "וכל יום יש בו מחשבה, דבור ומעשה. והקדוש ברוך הוא מצמצם אלוקותו מאין סוף עד אין תכלית, עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה, דבור ומעשה, לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דבור ומעשה שמזמין לו – רמזים, כדי לקרבו לעבודתו. בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו, ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות, שמלובש בזאת המחשבה, דבור ומעשה של זה היום, שהזמין לו השם יתברך בכל יום, צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה, כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן נ"ד סעיף ב'). כל מה שעובר לאדם במחשבתו ובליבו, כל מה שהוא רואה ושומע, כל מה שקורה לו – הכל רמזים מאת ה'. וכן כותב עוד רבי נחמן בעניין זה (שיחות הר"ן נ"ב) : "מכל הדברים צועק כבוד השם יתברך, כי מלוא כל הארץ כבודו. כי כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז לאדם שיתקרב אליו יתברך, והוא יתברך יקרב אותו ברחמים, באהבה ובחיבה גדולה". כל האמור, אפילו האדם אינו מתבודד ופונה אל ה'. אם הוא פונה אליו ומשוחח איתו הוא יכול לקבל תשובות ורמזים באופן יותר קרוב ויותר חזק. וכך כותב רבינו בעניין זה (ליקוטי מוהר"ן קנ"ו): "וכשיש לו טהרת הלב, אזי זוכה לדבר בכל פעם דיבורים חדשים, שהוא בחינת רוח הקודש". הווה אומר, בשעה שאדם משוחח עם ה' ועולים בליבו ועל שפתיו דברים חדשים, שלא היה בדעתו לאומרם קודם לכן, זוהי "בחינת רוח הקודש", דהיינו דיבורים שה' שלח לו. 28. איך יודעים שהתשובות אמיתיות ובאמת באות ממנו ולא רק דמיונות שלי? למרות שה' מרמז לנו רמזים וגם בהתבודדות עצמה עולים דיבורים חדשים, כפי שציינו, צריך להיזהר לא להתייחס לכל רמז או הרגשת הלב כ"אות משמיים". בתורה קנ"ו עצמה ששם רבינו מדבר על הנושא, הוא מסביר שרק מי שיש לו לב טהור לחלוטין מכל פניה ונגיעה אישית, נטול כל תאווה ומידה רעה, רק הוא יכול לסמוך לגמרי על הרגשת ליבו. אבל לאנשים כמונו, שעדיין יש בליבנו גם רצונות אנוכיים ומידות רעות, עלולה התגלות הלב להיות בהחלט קולו של היצר הרע ולא של היצר הטוב. משום כך, כל דבר שנדמה לנו כמסר משמיים צריך להיבדק היטב היטב. האם הוא תואם לרצון ה', כלומר להלכה ולרוח התורה? אם לא – ברור הרי שזהו קולו של היצר הרע שמתחפש לסימנים משמיים. גם אם הדבר אינו נוגד את רוח התורה – עדיין צריך לבדוק אם זה אכן שייך לי, להתייעץ עם חברים אמיתיים ואנשים שמבינים בנושא, ולהמשיך להתבודד ולבקש מה' עצה נכונה ומדויקת שתהיה כרצונו באמת. 29. האם יש הבדל בין התבודדות של גברים להתבודדות של נשים? באותן נקודות שבהן גברים ונשים שונים זה מזה, תהיה התבודדותם שונה. הנושאים יתאימו למה שעובר על כל אחד והסגנון יתאים למבנה הנפש המיוחד של כל אחד מהם. אבל למעשה כל אדם הוא אישיות מורכבת בפני עצמה עם מבנה נפש שונה ויעוד שונה, וממילא גם תפישת עולם שונה, וכבר אמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם שונים, כך גם דעותיהם שונות". ואם כן, לא רק גברים ונשים, אלא כל אדם בפני עצמו הוא נשמה ייחודית וחד פעמית, ובתור שכזה גם נתיב התקשורת שלו עם הבורא הוא ייחודי וחד פעמי. אחרי כל העצות והשיטות בהתבודדות, הדבר המיוחד שבה הוא היותה דרך פרטית ומיוחדת וקשר פרטי ומיוחד של כל אדם בפני עצמו. ועל כן מוטל על כל אחד להשתדל היטיב ולהכיר את עצמו, על מנת שגם התבודדותו תשקף בצורה הכי מדויקת את מהותו הייחודית. שידבר אל ה' בשפה ובסגנון שלו, שידבר על הנושאים הנוגעים באמת לליבו. שתהיה זו באמת תפילתו האישית והייחודית. יש להניח שככל שהאדם ירבה להתבודד, יכיר יותר טוב את כוחות נפשו ועניינו וממילא תהיה גם התבודדותו ייחודית לו. 30. האם יש מפתח שתמיד פותח את הלב והשפתיים? "דרך המלך" בתפילה היא תפילת שמונה עשרה שסידרו לנו חז"ל. שם – המילים כה קדושות וכה מכוונות, עד שהן הן תמיד המפתח הפותח את הלב והפתיים, אם זוכים להתרכז ולהתכוון.עניינה של ההתבודדות שונה. התבודדות – היא תפילה בהתחדשות. אין מפתח קבוע. צריך בכל פעם מחדש לחפש ולמצוא – מה נוגע לליבי עכשיו, מה יפתח את שפתי כעת. מיומנות זו דורשת אמנם יותר מודעות ותשומת לב, אבל אם זוכים להתמיד בה, אפשר שיפתחו לאדם דרכים, שגם דרך המלך לא תוביל אותו אליהם. דרכים סודיות וקדושות בינו לבין אלוקיו, שרק הוא לבדו מכל ברואי עולם יוכל לצעוד בהן. 31. איך זוכים תמיד להתחדש בהתבודדות? צריך לחקור ולחפש נתיבים חדשים כל הזמן. לא לחכות שזה יבוא מאליו. לקחת את זה כפרוייקט לחיים, כדבר שכל חיי וישועותי אכן תלויים בו.ללמוד את הנושא בעיון. בליקוטי מוהר"ן, שיחות הר"ן או ליקוטי הלכות מפוזרים הרבה לימודים עמוקים איך להתחדש בהתבודדות. צריך ללמוד אותם ולעיין בהם. אפשר גם להיעזר בספרים שריכזו את החומר על הנושא כמו "השתפכות הנפש" או "שיחת הנפש".גם "שיחת חברים" בנושא יכולה בוודאי להועיל. אין ספק שכל מי שמנסה להתבודד יוכל לספר על עצות ורעיונות טובים שמצא איך להתחדש בהתבודדות. ועוד עצה – להתבודד על זה. הלא כך אומר רבינו בעצמו: "ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל… על זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאיתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו". ו. מותר ואסור בהתבודדות:32. האם יש דברים שאסור או לא מתאים להתפלל עליהם בשבת או בחג? שבת וחג אמורים להיות ימי שמחה והתעלות, לכן מתבקש מאליו שגם תפילותינו בימים אלו יעסקו בנושאים דומים. גם מבחינה הלכתית מובא, שאסור בשבת להתוודות על חטאיו או לבקש רפואה וכדומה. מה שאפשר לעשות בהתבודדות של שבת וחג זה להרבות בהודיה, בשיר ובשבח, או כמובן לבקש קרבת ה' או נושאים רוחניים אחרים. המתאים ביותר להתבודדות בשבת ובחג הן תפילות אודות השבת והחג עצמו, כדרך שמצאנו פעמים רבות ב"ליקוטי תפילות". נביא לדוגמא כמה מתפילותיו/ בקשותיו של רבי נתן אודות שבת, שאפשר להבין מתוכן מהי התבודדות על שבת. "ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלא רחמים, מלא רצון, עזרני והושיעני וזכני ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים לקבל שבתות בשמחה גדולה ובחדווה רבה ועצומה וביראה ואהבה. ותזכני לטרוח בעצמי לעשות צרכי שבת בעצמי בכוח גדול וזריזות נמרץ, ותעזרנו תמיד להשלים כל פרשיותינו עם הצבור, שנזכה לקרות הפרשה של השבוע בכל ערב שבת "שניים מקרא ואחד תרגום" בכוונה גדולה ועצומה בקדושה ובטהרה, באופן שנזכה על ידי זה לשלמות לשון הקודש על ידי לשון תרגום. ונזכה ברחמיך הרבים, שיהיה נמשך עלינו קדושת שבת קודש על ידי רחיצת חמין והטבילה של ערב שבת קודש, ותהיה בעזרי שלא אבטל לעולם הרחיצה והטבילה של ערב שבת. וכשם שאני רוחץ וטובל עצמי בעולם הזה, כן תטהר ותקדש את גופי ונפשי ורוחי ונשמתי בקדושתך העליונה, ותמשיך רשפי שלהבת-יה מאש הקדושה שלמעלה האוכלת ושורפת כל מיני אש. ועל ידי זה תבער ותשרוף ותבטל ממני ומכל עמך בית ישראל, את כל תערובות הרע שנתערב ונאחז בנו על ידי פגם עץ הדעת טוב ורע, ועל ידי חטאינו ועונותינו ופשעינו. באופן שיישרף וייפול ויתבטל כל הרע שנתאחז בנו, והטוב יתברר ויעלה ויוכלל למעלה למעלה בטובך העליון, בטובך הגדול שהוא טוב הנצחי" אנא ה', אתה ידעת, כי אין בי כוח להמשיך עליי בעצמי קדושת שבת קודש, חוס וחמול עליי, יהמו נא וייכמרו רחמיך עליי, כי אתה ידעת, כמה אני רחוק מקדושת שבת באמת, חוס וחנני במתנת חינם, ותשפיע עליי ברחמיך קדושת שבת באמת, ואזכה להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו. ותעזרנו להמשיך קדושת שבת על ימי החול, עד שכל ששת ימי המעשה יהיו טהורים וקדושים בקדושה גדולה, בקדושת שבת קודש, עד שיהיו נכללים כל ששת ימי המעשה בשורש חיותם שבקדושה, שהוא שבת קודש, שהוא מחייה ומקיים כל ששת הימים, וכל הנאצלים וכל הנבראים והנוצרים והנעשים, וכל העולמות כולם מראשית נקודת הבריאה עד סוף נקודת המרכז של עולם הגשמי, אשר כל חיותם וקיומם הוא שבת קודש. ריבונו של עולם, אתה ברחמיך נתת לנו מתנה טובה הזאת, שהייתה בבית גנזיך, ושבת שמה. על כן באתי להפיל תפילתי ותחינתי ובקשתי לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי, כשם שגברו רחמיך וחסדיך לתת לנו מתנה טובה קדושה הזאת, כן תעניקנו מטובך הגדול ותשפיע עלינו ממעון קדושתך, ותעזרנו לקבל מתנה טובה קדושה הזאת, שנזכה לקבל שבת בקדושה גדולה ובשמחה וחדווה רבה ועצומה, ונמשיך עלינו קדושת שבת תמיד". 33. מותר להזכיר בהתבודדות שמות קדושים של ה' כמו בתפילה רגילה? ברגע שאדם פונה אל ה', גם בתפילה אישית, מותר להזכיר שמות קדושים של ה' כמו בתפילה רגילה. כך פסק לי הרב שלמה זלמן גרוסמן, דיין ומורה הוראה בבית דינו של הרב הגאון הרב ניסים קרליץ בבני ברק.
האם רק דיבור נחשב התבודדות או גם שתיקה (או מדיטציה)?
בתוך ההתבודדות בוודאי שאפשר לשתוק, להרהר במה שעובר עלינו ולחשוב איך לערוך את דברינו לפני ה'. אבל בסופו של דבר מטרתנו היא להוציא את הדברים בדיבור דווקא. דיבור שנשמע לאוזן ולא רק הרהור הלב.רבינו מלמד בתורתו (ליקוטי מוהר"ן ס"ו סעיף ג') שיש בעולם שלושה מישורים: מחשבה, דיבור ומעשה. כדי שנזכה להוציא מכוח אל הפועל את מחשבותינו וחלומותינו, אנחנו חייבים לדבר עליהם. דווקא התפילה במילים, בדיבור, היא היא המאפשרת לנו להוציא דברים מכוח אל הפועל, ואילו מחשבה בלבד אין לה את הכוח הזה.
אמירת "ליקוטי תפילות" או תפילות כתובות אחרות גם נחשב התבודדות?
עיקר עניינה של ההתבודדות היא תפילה אישית, שהאדם אומרה מליבו מחדש, כך שאם את זמן ההתבודדות הוא מקדיש לאמירת תפילות כתובות אין זה נחשב להתבודדות. למרות האמור, אפשר להשתמש בתפילות כתובות כגון תהילים, ליקוטי תפילות או תפילות אחרות כדי להיכנס להתבודדות, כלומר כדי לקבל השראה והתעוררות, ומתוך כך להמשיך בשיחה אישית משלנו, ובה אנו יכולים להשתמש בפסוקים או קטעים מן התפילות שקראנו, שהופכים כעת לחלק מתפילתנו האישית. 36. חייב להיות שעה רצופה? בהפסקות לא נחשב? בוודאי שכל רגע של התבודדות היא קרבת אלוקים ורווח נצחי לאדם, ואם אין ברירה בוודאי שגם "התבודדות מפוצלת" מועילה ומקרבת את האדם אל בוראו. למרות האמור נראה שלכתחילה התבודדות צריכה להיות שעה רצופה דווקא. קודם כל – הרי כך רבינו ציוה, ומי אנחנו שנוכל לערער על דברי רופא הנפשות הגדול, שרק הוא ובוראו יודעים את איכות תרופותיו ופנימיות הסודות הגנוזים בכל דיבור ודיבור שלו.אבל אפשר לקרב את הדבר גם לשכלנו. הרי גם בשיחה בין בני אדם יש ערך לשיחה רצופה וארוכה, שמהלכה אפשר להגיע לתקשורת והבנה עמוקים יותר. אם ניפגש עם מישהו אפילו עשר פגישות קטועות של רבע שעה כל אחת, לא נוכל להגיע לעומק ולחיבור שנגיע בשיחה רצופה וארוכה. וכמו כן הוא הדבר, כפי הנראה, גם בשיחתנו עם ה'. למרות שלפעמים מרגישים שאחרי רבע שעה או חצי שעה השיחה הסתיימה מבחינתנו, דווקא אז – אם נמשיך לשבת ולדלות מילים מתוך הלב, ייתכן מאד וניגע ברבדים עמוקים ומשמעותיים יותר, שלא היינו יכולים להגיע אליהם בתחילת זמן ההתבודדות. כדאי להיות סבלניים. הרופא יודע מה שהוא אומר… 37. האם גם התבודדות מבולבלת ולא מסודרת מועילה? בוודאי. הרי אם אנחנו רוצים תפילה מסודרת ומנוסחת באופן מושלם יש לנו, הרי, את תפילת השמונה עשרה שתיקנו לנו חז"ל. לא צריך להתבייש. ה' הוא אבינו הטוב והרחמן, והוא שמח מאד שאנו פונים אליו גם כשאנחנו מבולבלים ולא מצליחים להתנסח היטב. עצם הפניה אליו היא תיקון נפש נצחי, כפי שהבטיח רבינו.וחוץ מזה, הרי אב מבין היטב את בנו אפילו אם הוא אומר שברי מילים ומשפטים. אפילו כששומע זר לא יבין מילה – האב יבין הכל. כך שאין מה לדאוג. העיקר הוא הניסיון ליצור קשר.כמובן שצריך להשתדל לדייק ולהגדיר דברים בצורה ברורה, אבל גם בטרם הצלחנו נקרא הדבר "תפילה". הרי גם בלימוד תורה קורה, שאנחנו מבינים או מסבירים איזה דבר בהתלהבות גדולה ולבסוף מסתבר שהבנתנו שגויה לגמרי ומה שאמרנו פשוט מבולבל ולא נכון. אבל גם הבלבול הזה, בדרך אל ההבנה המדויקת, נקרא "לימוד תורה", ולא רק המסקנה הסופית והרצויה. וכמו כן גם בתפילה והתבודדות. 38. אפשר להתבודד בכתיבה? התבודדות היא דווקא בדיבור, במילים שנשמעות לאוזן. אבל בוודאי שאפשר להיעזר בכתיבה, כלומר לרשום לעצמנו נושאים או ראשי פרקים שאנחנו רוצים לשוחח עליהם, או אפילו לכתוב מכתב לה' ולהקריא אותו לפניו. אבל בסופו של דבר זה צריך להיות דיבור.
האם יש התבודדות או תפילה "לא טובה" או "לא נכונה"?
לפי דברי רבינו מסתבר שיש. כמו שכתוב בספר המידות (אות התבודדות סעיף ב'): "על ידי התבודדות ומפנה ליבו לבטלה בא לכעס". הביטוי "ומפנה ליבו לבטלה" מופיע במשנה (מסכת אבות פרק ג' משנה ד': רבי חנינא בן חכינאי אומר: המהלך בדרך יחידי ומפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו") ופירוש הדברים הוא שמסיח דעתו וליבו לדברים בטלים.מכאן נוכל ללמוד שני דברים:א. שצריך להשתדל שההתבודדות תכיל נושאים שנוגעים לתכלית האדם, ולא דברים בטלים. וגם אם אדם מבקש על צרכיו היומיומיים מן הראוי שיקשר את הדברים לתכלית הרוחנית של חייו. וכמו שכותב רבינו בתורה כ"ה בליקוטי מוהר"ן חלק ב', שעיקר מטרת ההתבודדות והפנייה אל ה', היא בסופו של דבר, "שיקרבו אליו, לעבודתו באמת". וצריך לזכור שזו בעצם המטרה אליה אנו שואפים – קרבת אלוקים ועבודתו באמת, ולא שום דבר אחר.ב. הסימן שרבינו נותן לנו להתבודדות שאינה כראוי הוא הכעס. כלומר מי שיוצא מן ההתבודדות ומוצא את עצמו כועס, כנראה התבודד לא נכון. מן ההתבודדות צריך לצאת מפויסים עם עצמנו ועם הבורא. אחרי פגישה עם אלוקים צריכים לצאת לפחות קצת יותר מאמינים בו ובהשגחתו. גם אם לא קיבלנו את מה שרצינו, גם אם לא הבנו מה שניסינו להבין, על כל פנים, מן הראוי לחוש, ולו במידה מועטת, שאנחנו מפויסים. מתוך ניסיון אפשר לומר שאם אדם רק שוטח את טענותיו ואינו מודה על מה שקיבל – הוא עלול לצאת בכעס מההתבודדות, וכמו כן אם עסק רק בחסרונותיו ובביקורת עצמית מופרזת ללא החלק המאזן של לימוד זכות ומציאת טוב בעצמו, בוודאי גם הוא יצא מן ההתבודדות עם רגשות שליליים ומזיקים. חשוב, אם כך, לעשות מאמץ לא לסיים את ההתבודדות לפני שעסקנו בהודיה, שהתחזקנו באמונה, שדיברנו על הטוב שלנו ולא רק על הרע. זו תהיה התבודדות ראויה ותוצאותיה מבורכות. 40. מותר לבוא בטענות אל ה'? זה לא כפירה? יש דיבור של טענה וכפירה, שהוא אסור ומעורר דין על האדם, כמו שמצאנו בדברי חז"ל: "אמר לפניו: ריבונו של עולם, עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. אתא מיטרא ואיטלע (לאחר שתפילתו נענתה וירד מטר, נהיה צולע כעונש על דבריו). אמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע (ונהיה צולע). ומנו? (ומיהו?) לוי" (מסכת תענית כ"ה). אבל לעומת זאת מצאנו הרבה צדיקים ששיתפו את ה' בצערם או בצער ישראל, ואף על פי שדבריהם היו יכולים להישמע כטרוניה, לא היו אלא הבעת כאב. וזוהי תפילה שמותרת. כלומר, אני מביע את צערי וכאבי, אך ביחד עם זאת אין בליבי תרעומת, אלא אמונה וקבלת הדין, למרות הצער והכאב.והרי כמה תפילות, שהתפללו צדיקים גדולים, ואינן תרעומת אלא הבעת כאב."צדיק אתה ה' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך: מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי אוון?"" (ירמיהו י"ב י"א)"עורה, למה תישן ה'? הקיצה, אל תזנח לנצח" (תהילים מ"ד כ"ד)."המאוס מאסת את יהודה? אם בציון גאלה נפשך?" (ירמיהו י"ד י"ט). ולמעשה, הכול תלוי בהרגשת הלב. אם האדם שוטח את צערו או את מבוכותיו פני ה', אין בזה שום בעיה, אבל הוא צריך להשתדל שההרגשה המלווה את דבריו לא תהיה הרגשת טענה וכפירה, ואת זה – רק הוא עצמו יכול לדעת. 41. מותר לדבר "לשון הרע" על אחרים בפני ה'? זה לא נחשב לעבירה? אפשר לספר לקדוש ברוך הוא שמישהו מצער אותי ומה אני חושב ומרגיש לגביו, ודבר זה לא נחשב לאיסור לשון הרע. אבל צריך להיזהר מאד ממה שחז"ל מכנים "מוסר דין על חברו", כפי שמובא בגמרא: "ואמר רבי יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן: קיר נטוי ועיון תפילה ומוסר דין על חברו, דאמר רבי אבין: כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה" (מסכת ראש השנה ט"ז) ופירש רש"י: מוסר דין – כמו "ישפוט ה' ביני ובינך". אומרים: כלום ראוי הוא שייענש חברו על ידו?"פירוש הדברים הוא שאדם מבקש מה' לעשות דין ולנקום במי שעשה לו רעה. דבר זה מעורר דין עליו בעצמו, כי בודקים את מעשיו לראות האם הוא כל כך צדיק שהוא ראוי שיענישו מישהו משמיים בגללו, וכמובן שאם יעיינו בדינו לו יגלו גם אצלו פגמים ועבירות שיכולים להענישו בגללם, ואכן מענישים אותו. 42. אני מרגיש שלא חסר לי כלום. חייבים לבקש? הייתי מעדיף רק להודות. אין אדם שלא חסר לו כלום. אפילו אם לא חסר לו בגשמיות, ברוחניות בוודאי חסר לו הרבה. עצם הפניה אל ה' בבקשת עזרה נחוצה לאדם גם כדי שיזכור עד כמה הוא תלוי בה' ועד כמה ה' לבדו הוא הממלא את חסרונותיו. מי שמתקשה לבקש מתקשה, כפי הנראה, להרגיש חלש ודל, ודווקא משום כך הוא צריך להתאמץ ולבקש, ולא רק להודות. 43. אני מרגיש שאין לי כלום. חייבים להודות? הייתי מעדיף רק לבקש. אין אדם שאין לו כלום. מי שמתבונן על חייו, בגשמיות וברוחניות, תמיד ימצא הרבה על מה להודות, למרות החסרונות והקשיים. עצם הפניה אל ה' בתודה נחוצה לאדם גם כדי שיזכור עד כמה ה' היטיב איתו ומילא את חסרונותיו. אם אדם מסתכל רק על מה שחסר לו הוא עלול לבוא בקלות למחשבה השגויה שה' מעולם לא היטיב לו, ומשם עד לכפירה גמורה בה' ובחסדו – המרחק קטן מאד. מי שמתקשה להודות עסוק יותר מידי ברחמים עצמיים עד כמה רע לו ואינו נותן דעתו על הטוב שיש לו, ודווקא משום כך הוא צריך להתאמץ ולהודות, ולא רק לבקש. ז. זה לא מסתדר לי בראש:
אי אפשר להשתגע מזה?
ההגדרה של חכמינו לשיגעון רחבה הרבה יותר ממה שמכנים היום "משוגע". לפי הגדרת חז"ל אדם שעושה עברה נגד רצון ה' הוא הראוי לתואר משוגע, כמו שכתבו: "אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" (מסכת סוטה ג'). ייתכן, אם כן, אדם "מיושב בדעתו" ו"נורמלי", שרחוק מהקדושה, אבל באמת הוא הוא המשוגע, שהולך בשרירות ליבו ואינו חושב על תכלית האדם עלי אדמות. ולעומת זאת מי שמודה בחסרונו ומבקש רחמים מאת ה' שיעזור לו לתקן את פגמי נפשו, הוא הוא השפוי באמת. וכך כותב רבי נתן בעניין זה: "עיקר כל הצרות והגלויות רחמנא ליצלן הם ע"י חסרון הדעת, כי כל אחד הולך בעולם כמו משוגע ושובב ממש, כמו שכתוב: "וילך שובב בדרך ליבו". וכשיבין האדם בעצמו כל זאת איך הוא שובב ומשוגע ממש, כי הולך אחרי שרירות לבו ואינו מסתכל על תכליתו הנצחי בודאי יחוס על עצמו ויצעק הרבה להשם יתברך. ועל ידי זה יזכה לפי בחינתו להוליד המוחין והדעת שע"י זה עיקר הגאולה בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן" (ליקוטי הלכות גילוח ד' ח'). ואם מה שמטריד אותנו היא העובדה שזה לא מקובל להתבודד ויחשבו אותך למשוגע, על זאת כבר משיב הסעיף הראשון בשולחן ערוך, שאסור לנו להתרגש מאף אדם, בפרט כאשר הוא מזלזל ברצוננו הכנה להתקרב אל ה' ולעבודתו. 45. למה שלבורא עולם יהיה איכפת מאחד כמוני? מי אני בכלל? כי אתה הבן שלו, ומי שיש לו ילדים יודע כמה ההורים אוהבים את ילדיהם, גם בלי שיהיו הכי חכמים או הכי מוצלחים. בעיני כל הורה הילד שלו הוא הכי אהוב ומוצלח. וכמו כן, כביכול, אנחנו בעיני ה', גם אם אנחנו לא הכי מוצלחים או לא הכי יודעים להתבטא. מכתב מרגש בעניין זה מצאנו במכתבי רבי נתן לבנו ("עלים לתרופה" מכתב רנ"ד) וכך הוא כותב: "רוב שלום לאהובי בני חביבי מורנו הרב יצחק שיחיה, …לאשר ידעתי עוצם תשוקתך לשמוע דברי אמת, אמרתי להודיעך מעט משיחתנו בשבת קודש העבר, מגודל מעלת הדיבור והשיחה לפניו יתברך. והזכרתי מה שראיתי במדרש פרשת ויקרא פרק ב', שמביא שם הפסוק "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד". ואיתא (ומובא) שם: "איזה (הוא שנקרא) ילד שעשועים? כבן שניים או שלוש שנים, וחד אמר (מפרש אחר סובר שמדובר בילד) כבן ארבע ובן חמש שנים. ופירשו שם המפרשים, שאחד שאמר "כבן שתיים או שלוש שנים",שאף על פי שתינוק כזה אינו יכול לדבר כי אם ברמז ומדבר חצי דיבור, אף על פי כן אביו משעש בו בדיבוריו וממלא חפצו. וחד אמר "כבן ארבע וחמש שנים", שאז דיבורו שלם ומבקש מאביו בפה מלא: "תן לי חפץ פלוני" או חפץ פלוני ואביו ממלא בקשתו. ואף על פי שאין מבואר שם בפירוש כל כך, ביארתי העניין יותר, כי אני בעניי הוצאתי מזה התעוררות הרבה לעניינינו, למה שהזהירנו הוא זיכרונו לברכה לפרש שיחתו לפניו יתברך בכל יום, כי תהילה לא-ל הבנתי ממדרש זה התחזקות והתעוררות עצום לזה. כי מובן מבואר מזה, שאפילו כשאדם אינו יכול לדבר כלל לפניו יתברך ולפרש שיחתו היטב, אף על פי כן יקר בעיניו יתברך אפילו אם מדבר ברמז ובחצי דיבור כמו תינוק בן שתיים או שלוש שנים. ולפעמים וזר ה' יתברך ומדבר דיבורים שלמים, כתינוק בן ארבע או חמש שנים, וכך ישראל יקרים בעיניו כשמדברים ומשיחים צרכיהם לפניו, ונקראים "ילד שעשועים". …והבן היטב לקיים כל זאת בפשיטות, כי הוא חייכם לנצח. כי אי אפשר לעבור זה העולם בשלום, כי אם על ידי זה שכתבנו כאן, כי אין כוחנו אלא בפה. דברי הכותבנתן מברסלב". ולא רק שאיכפת לו מאיתנו, גם אם אנחנו לא מושלמים. רבי נתן כותב עד כמה התפילות שלנו יקרות בעיניו, אפילו תפילה אחת, עד שאין דבר בכל העולמות שישווה לה: "חזק בני וחזק, ללכת בדרך הזה לדבר הכיסופים דקדושה בכל יום. ותאמין שאיך שהוא, גם הדיבורים שלך יקרים מאד בעיני השם יתברך, כי הוא ברחמיו מתאווה גם לתפילתך, כי כל העולמות עם כל עבודתם הגדולה אינו עולה אצלו יתברך כלל כנגד שיחה אחת ותפילה אחת של בן אדם שבזה העולם השפל" ("עלים לתרופה" מכתב ר"ב). 46. זה לא טיפשי ומיותר להתפלל על דברים קטנים וגשמיים? על כל תחום ועל כל עניין – צריך לדבר עם ה', לבקש עצה וישועה. "והנה כבר ידענו, שבכל מה שעובר על האדם אין לנו בית מנוס כי אם אליו יתברך לבד. וכל כוונתו יתברך בכל מה שמביא על האדם, הכל כדי שיזכור בו ויתפלל אליו, כמו שכתוב: "וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני" ("עלים לתרופה" מכתב מ"ו). מטרתה הנעלה של התפילה היא, כאמור, עצם הקשר עם ה', עצם ההרגל לשתף אותו בחיינו. אבל תוכנה ופרטיה של התפילה – כל דבר שבעולם, גם דברים שעשויים להיראות לנו קטנים ושוליים בעיני ה'. כותב רבי נתן: "וכן שמעתי אני גם כן מפיו הקדוש על דבר קטן ופחות מאד, שהיה קצת מוכרח לי, ואמר: תתפלל על זה להשם יתברך. ועמדתי משתומם, כי היה לי לדבר פלא בעיני להתפלל להשם יתברך על דבר פחות כזה, וגם כי לא היה מוכרח ביותר, ואמר (בלשון תימה): אין זה כבודך שתתפלל להשם יתברך על דבר קטן כזה?!" (שבחי הר"ן רל"ג). מדוע, בעצם, זה נראה לנו מוזר להתפלל על קטנות? האם הקדוש ברוך הוא גדול מידי עבור דברים קטנים? האם צרכינו הפעוטים לא מעניינים אותו מפאת שהוא כה מרומם וכה נשגב?מי שסבור כך שוגה באופן מהותי בתפישת האלוקות.במושגי בני האדם גדולה ורוממות פירושה התרחקות מן הפרטים הקטנים. כשאדם עולה לגדולה הוא הופך פחות זמין לאדם מן הרחוב, וכבר אי אפשר להטריד אותו בדברים קטנים. יש לו פקידים ושעות קבלה, לא כל אחד יכול לדבר איתו, לא בכל שעה ולא בכל עניין.אצלנו, בני האדם – הגדול מתרחק מן הקטן, לעיתים אף מתנשא ובז לו. לכן אנו עשויים לשגות ולהטיל תפישה אנושית זו של גדלות גם על הבורא. כה רם ונישא הוא, מה לו וליציר כפיו, אדם עשוי עפר? וכי הרהוריו או צערו של בן תמותה עשויים בכלל להעסיקו? מול אין סופיותו נראות גם ההתרחשויות הגורליות של חיינו פעוטות ואפסיות. אלא שגדולת הבורא שונה באופן מהותי מגדולת בשר ודם. "במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו". גדולתו האין סופית איננה מגמדת בעיניו את הפרטים הקטנים. עולמו, כל יצירי כפיו, וכל ענייניהם וקורותיהם, עד לפעוטים ביותר – חשובים ויקרים בעיניו. מגלקסיות אדירות עד גרגיר חול בקצווי ארץ – לכל משמעות, חשיבות ומשקל. גדול מכולם הוא האדם שמכיר בבוראו, נושא אליו תפילה ומבקש את קירבתו. עולם עצום ורב ברא ה' והוא זן ומפרנס לכל. "בורא נפשות רבות וחסרונן". גם את הנפשות ברא, גם את החסרונות וגם את מילויים. במה, אם כן, שונה השפע שמקבל האדם, נזר הבריאה, מן השפע שמקבלים החיה, הבהמה, העוף והרמש? תפילה! רק האדם יכול וצריך להתפלל על חסרונותיו.תפילה היא הכרה במציאות המשפיע, תפילה היא התוודעות למי שבידו לתת ובידו לקחת, תפילה היא הבנה שאין כל הכרח טבעי שאקבל את צרכי ושגם חוקי הטבע פועלים מכוח רצון הבורא בלבד. כך, כשמגיע אל המתפלל השפע המבוקש, הוא נושא בו גם איכות רוחנית, אלוקית. אכן, כל הבריות מקבלים מן ה' את מבוקשם, אבל השפע שמגיע אליהם נעדר אותו סוג מיוחד של איכות המכונה – תודעת אלוקים, קירבת ה', אור אין סוף. ניצוץ איכות כזה מזדמן רק למתפללים. מי שנשלם חסרונו על ידי תפילה חש ומרגיש קירבת אלוקים בכל דבר שהושפע לו. גם על ידי כפתור אפשר להתוודע אל ה'. הלא התפללתי על זה ואלוקים השלים חסרוני. באופן כזה הופכים עבור המתפלל גם פרטי החיים הקטנים והיום יומיים למענה על פניה, לפיסות אלוקות, לדו שיח מקסים ומתמיד עם מי שאמר והיה העולם. מי שאינו מתפלל, אומר רבי נחמן, "אף על פי שהשם יתברך נותן לו בגדים ופרנסה והצטרכות חיותו, כל חיותו היא רק כמו בהמה שגם לה השם יתברך נותן לחמה. כי מאחר שאין הוא מושך את חיותו על ידי תפילה להשם יתברך, על כן כל חיותו היא כמו חיות בהמה ממש, כי האדם צריך להמשיך כל חיותו והצטרכותו מהשם יתברך על ידי תפילה ותחנונים דייקא" (שיחות הר"ן רל"ג). וכן פירש "הכותב" בעין יעקב את הפסוק (תהילים ב' ח') "שאל ממני ואתנה" – "על כל הדברים, הן על דבר גדול, הן על דבר קטן – תתפלל" (ברכות מ'). 47. האם רק מי שמקיים מצוות כמו שצריך יכול להתבודד? התבודדות מיועדת לכל אחד, בכל דרגא ובכל מצב שבעולם, כמו שאמר הכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". ואם אדם פונה אל ה' בכנות, אפילו הוא רחוק עדיין לגמרי מקיום תורה ומצוות, בוודאי שה' ישמע גם את תפילתו. למרות האמור לעיל, סוף סוף מטרתה של ההתבודדות איננה רק קשר מילולי עם ה', אלא שאיפה לקשר שילך ויקיף את כל תחומי החיים. משום כך מתאר רבי נחמן את הבקשה העמוקה והמשמעותית ביותר בהתבודדות במילים: "שיקרבו אליו, לעבודתו באמת" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כ"ה). לא רק "להתקרב אליו", כלומר לחוש את קרבתו, נחמתו ועידודו של הבורא, אלא שההתקרבות תהיה באופן של "לעבודתו באמת", שנזכה באמת לשרתו לעשות רצונו, בפועל ממש, בכל חלקי ושטחי החיים. 48. בשביל מה להתפלל, הרי הבורא יודע הכל? רבי נחמן עצמו מעלה שאלה זו: "למה אנו צריכין לתפילה? ו(הלא) השם יתברך יודע מחשבות?" (ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ד), ידע אפוא את צרכי מתוך מחשבותיי וימלא אותם. אמנם כך חקק ה' בעולמו, שדווקא הדיבור יהיה הכלי שעל האדם להכין על מנת לקבל את השפע (ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ד).יתירה מזו, מחשבותינו, לרוב, אינן בשליטתנו, ולו היה הקדוש ברוך הוא מתייחס לכל מחשבה שלנו, היה מצבנו בכי רע, כי אז עלולות היו להתגשם, חלילה, גם מחשבותינו הרעות. בחסדו, לימד אותנו ה' לבטא מחשבות בדיבור והורה לנו לבטא דווקא מחשבות חיוביות ודיבורים של דעת. עוד לימדנו שמה שבחרנו לדבר עליו יחשב כמציאות, הן בתפילה והן בדיבור עם בני אדם, ומה שרק הרהרנו בו אינו משפיע כל כך על המציאות. באופן כזה מקל עלינו הבורא את הבחירה, שהרי בדיבור קל יותר לשלוט מאשר במחשבה. על ידי בחירתנו החיובית נחסמת השפעתן הקטלנית של מחשבות שליליות, כל עוד אינן מבוטאות בפינו. כשאנו פונים לה' בתפילה, הן במילים שסידרו לנו חז"ל והן במילותינו אנו, אנו משתמשים, בעצם, בחומרים קדושים מאוד: אותיות, מילים ומשפטים. חומרים אלו הם חומרי הגלם של הבריאה כולה, שכן בדיבור דווקא ברא, כביכול, הקדוש ברוך הוא את עולמו. " ו י א מ ר אלוקים יהי אור, ויהי אור" (בראשית א' ג').לכן, כאשר אנו מבטאים בפינו צירופי מילים קדושות וחיוביות אנו שותפים לקדוש ברוך הוא בבריאת וחידוש עולמו. רק האדם, נזר הבריאה, קרוי "מדבר". בדברו מול ה' ובתפילתו לפניו, הוא יוצר בפועל כוחות של קדושה, דומים לאלו שיצר ה' בבריאת עולמו. בעזרת ה', שאליו הוא פונה, מתפשטים כוחות אלו בעולם, מפרים ומחיים אותו ואת כל אשר בו, ובוודאי מחיים ומפרים את חייו של המתפלל עצמו. מטרת התפילה, אם כן, איננה להודיע לבורא מה חסר לי, כי הוא יודע הכול בלאו הכי.מטרתה היא, בהתאם להוראות שהוא עצמו נתן לנו, ליצור כלים רוחניים לקבלת השפע שהוא רוצה לתת לנו. והוא הוא שהודיע לנו כי מילות תפילותינו הן הן אותן כלים. 49. למה חשוב לדייק במילים? הרי ה' יודע למה אני מתכוון גם אם אני לא ברור? כמובן שכל תפילה רצויה לפניו יתברך, אבל יש חשיבות רבה להתאמץ ולנסח את עצמנו בצורה הכי מדויקת, כפי שמשתמע גם מן המילים "לפרש שיחתו", שמופיעות פעמים רבות בדברי רבינו. "לפרש", כלומר להסביר באופן ובצורה הכי מפורשת. את עקרון הדיוק בתפילה אנחנו מוצאים בתורה בתפילתו של יעקב (בראשית ל"ב י"א): "הצילני נא מיד אחי, מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני אם על בנים". ופירש הזוהר הקדוש (זוהר חלק א' דף קס"ט): "מכאן (למדנו) מי שמתפלל תפילתו, צריך לפרש דבריו כראוי. "הצילני נא", ואם תאמר: הרי כבר הצלת אותי מיד לבן (הריני מפרש דברי שאני מבקש הצלה) "מיד אחי". ואם תאמר: קרובים אחרים גם עשויים להיקרא "אחים" (הריני מפרש דברי שכוונתי דווקא) "מיד עשיו". ואם תאמר: למה יש צורך בהצלה זו? (הריני מפרש דברי שסיבת בקשתי היא) "כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני". מילותינו – הן הכלים לתוכן מבקש ה' להכניס את השפע הנדרש לנו. אם המילים יהיו מדויקות, אם נטרח להסביר ולפרש את עצמנו ככל שניתן – יגיע גם השפע המדויק . 50. למה לבקש שינוי המציאות אם אנחנו אמורים להאמין שמה שקורה זה הכי טוב בשבילנו, זה כאילו שאנחנו מבקשים טוב שונה מהטוב שה' החליט לנו? שאלה זו עוסקת בתחום בסיסי ביותר בהנהגת ה' בעולמו.מיסודות אמונתנו היא אכן הידיעה, שכל מה שה' עושה איתנו הכל בהשגחתו הפרטית ולא במקרה, חלילה. והכל מכוון ממנו ממש לטובתנו הנצחית. למרות הכל – ה' בעצמו המציא לנו את דרך התפילה ואפשר לנו לפנות אליו ולבקש ישועה.כל עוד לא התפללנו – בוודאי כל מה שקורה הוא לטובתנו. אחרי שהתפללנו – ייתכן שגם הנהגה אחרת תהיה לטובתנו.אם אדם חולה – ה' רוצה לקרב אותו אליו על ידי מחלתו, או לכפר עוונותיו וכדומה. אבל אם יתפלל להבריא – ייתכן שקרבת אלוקים וכפרת עוונות שהייתה נדרשת על ידי חוליו – תבוא מעתה על ידי תפילתו, ועל כן גם אם יבריא זה יהיה לטובתו. מה שלא היה נכון לפני שהתפלל. וכך מתבארים דברים עמוקים אלו בדברי רבי אברהם בן רב נחמן: "ועניין התפילה על צרכי הגוף עיין בהלכות עירובי תחומין הלכה ג' ובהלכות מילה הלכה ה' אות ד' ואות ה'. והמובן מדבריו הקדושים בדרך כלל, שאף על פי שכל הצרות והייסורים אשר ישלח ה' יתברך על האדם, הכל הוא כפי אשר ייטיב לנשמתו לעד ולנצח, אבל על פי רוב יכול להיות שכל זה הוא כפי שלא התפלל עוד על זה (או שלא הרבה על זה בתפילה), אבל בעוצם התיקונים הנעשים על ידי תפילתו, יכול להיות שיתהווה אצלו כלי, עד שיהיה ביכולתו לקבל מאיתו יתברך גודל חסדו ורחמיו המרובים, עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות, ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכיים גם לחיוב דעתו יתברך, כי את שניהם יהיה ביכולתו לקבל אחר כך כפי התיקונים שיהיו נעשים על ידי תפילתו או על ידי השמחה והמחאת כף וריקודין, או על ידי התקשרות לצדיקים ותפילת הצדיקים ושאר המתקותיהם (לכפר העוונות ולהושיענו בכל הישועות) או על ידי שאר העצות המובאים בדברי אדונינו מורינו ורבינו ז"ל, אשרי שיאחז בהם. (ולפעמים אינו תלוי בזה, ולכן אין מה להרהר, חס ושלום, על כל צרה שלא תבוא, אפילו אם הרבה בתפילה וכיוצא, כי בוודאי בוודאי הכל לטובתו והצלתו הניצחית, אשר סוף כל סוף יאמר על כל זה: "אודך ה' כי אנפת בי" וכמובא בהלכות נשיאת כפיים הלכה ד' עיין שם" ("כוכבי אור", "אמת ואמונה" אות ט') 51. למה לפעמים ה' לא עונה לתפילות? אם ה' היה עונה לכל התפילות היינו טועים וחושבים שהכוח בעצם בידינו ולא בידיו. כאשר משה התפלל וביקש מה' להיכנס לארץ ישראל, ה' ענה לו: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג' כ"ו), שמבאר "בעל הטורים" את פירוש המילים "רב לך" – צריך שידעו שיש לך רב, כלומר שה' מעליך, ועל ידי שלא כל תפילותיך ייענו יהיה הדבר ניכר שקבלת התפילה תלויה רק ברצון ה' ולא במעלת התפילה או המתפלל, וכלשונו: "בזה יוודע שרב לך, כי אני רבך. כי כמה פעמים ניצחתני (בתפילתך) ועתה לא תוכל לנצחני". כמובן שהיצר הרע רוצה להסביר לאדם שה' לא עונה לו מסיבות אחרות: ה' בכלל לא שומע ולא מתעניין בנו חלילה, אנחנו לא ראויים שהתפילה שלנו תתקבל ועוד דברים דומים שמחלישים את הדעת מלהמשיך ולהתפלל. אבל אם אדם יסתכל על חייו בכנות יראה שהטענות הללו הן חסרות כל בסיס. ה' וודאי שומע אותנו, והראיה היא שאם נאמץ את זיכרוננו ניזכר שהיו פעמים שהתפללנו וכן נענינו, אפילו במהירות ואפילו שלא על פי דרך הטבע. עובדה זו גם סותרת את הסברה שאני לא ראוי שתפילתי תתקבל. ודאי שאני לא ראוי, כלומר שאינני יכול לומר שממש מגיע לי ישועות בגלל מעשי הטובים. אבל גם בפעמים שהתפללתי ונעניתי לא הייתי ראוי, ובכל זאת נעניתי, נמצא שהמענה מן השמיים אינו תלוי בכמה האדם ראוי, אלא פשוט ברחמי שמיים. ועל זה הרי אנחנו סומכים בתפילתנו – על רחמיו ולא על זכויותינו. וכן מבואר הדבר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה ב': "נמצא, שכל מעשים טובים שלנו וכל התפילות – הכל מאיתו, ואין ראוי לחשוב לקבל שכר על שום דבר. ואף על פי שנראה, שעל ידי תפילותינו ותורתנו יהיה הגאולה, אף על פי כן צריכין אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו". וכן נפסק להלכה ("משנה ברורה" הלכות תפילה סימן צ"ח סעיף ה'): "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתי, כיוון שכיוונתי בתפילתי", כי אדרבא, זה מזכיר עוונותיו של אדם (שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכויותיו) אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו. ויאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו, שהוא מתנהג בהם עם בריותיו". 52. למה צריך לבקש שוב ולא מספיק פעם אחת? אם מטרת התפילה הייתה לספר לה' מה חסר לנו כדי שידע, הייתה מספיקה פעם אחת. אבל ה' הרי יודע בדיוק מה חסר לנו ומה אנחנו רוצים לומר. המטרת התפילה איננה "ליידע" אותו, אלא להתחנן על נפשנו. להשתמש בדרך שהוא עצמו יצר כדי שניצור איתו קשר. אמנם, למרבית הצער, יש לנו עוונות שיוצרים חיץ ומסך מבדיל בינינו לבין ה'. קטרוגים שאינם מניחים לתפילותינו להגיע לפניו, כמו שכתוב: "הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע. כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם" (ישעיהו נ"ט פסוק א', ב'). בחסדי ה', ולמרות העוונות המבדילים, נתן לנו ה' עצה איך להתפלל ולהיענות למרות הכל – ריבוי תפילה. וכך לימדו חז"ל: "אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל ברייה (בדין), אלא מבקש שיתפללו לפניו ויקבלם. ואפילו אין אדם כדאי להיענות בתפילתו, ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עמו' (מדרש תנחומא פרשת וישלח ט', שם וירא א'). וכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'הרי אני מודיעך מקצת דרכי, כשאני רואה בני אדם שאין בהם שבח תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהם ולא במעשה אבותיהם, רק שהם עומדים ומרבים בתחנונים, אני נזקק להם (נענה להם) , שנאמר "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם" (תהילים ק"ב י"ח)' (תנא דבי אליהו זוטא פרק ו'). את כוחה של ריבוי התפילה מצאנו אצל יצחק אבינו (ואצלו, לא בגלל עוונותיו חלילה, אבל בגזרת שמיים שיצטרך להרבות בתפילה), כמו שכתוב: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'". (בראשית כ"ה כ"א), שעל זה פירש רש"י: 'ויעתר – הרבה והפציר בתפילה'. ותרגם יונתן: "והפך יצחק בצלותיה רעותיה דקודשא בריך הוא ממה דגזר על אינתתיה" [והפך יצחק בתפילתו רצון הקדוש ברוך הוא ממה שגזר על אשתו]. והמובן מזה שעל ידי ריבוי הדברים דווקא הפך ושינה גזר הדין, וכמו שפרשו חז"ל: 'ויעתר – מה עתר מהפך את הגורן, אף ריבוי התפילה מהפך את הדין' (מגילה ט"ז).וכן מצאנו בתפילת חנה, שכתוב בה: "והיה כי הרבתה להתפלל" (שמואל א' א' י"ב), ואמרו במדרש: 'מכאן שכל המרבה בתפילה נענה' (ילקוט שמעוני שמואל א' רמז ע"ח). כוח זה, כאמור, איננו מיוחד לצדיקים בלבד, אלא הוא הוא כוחן המיוחד של כלל נשמות ישראל, כמו שכתב הנביא: "אל תיראי תולעת יעקב, מתי ישראל. אני עזרתיך נאום ה' וגואלך קדוש ישראל" (ישעיה מ"א פסוק י"ד). פירש רש"י: "משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה", ופירש המדרש תנחומא: "למה נמשלו ישראל לתולעת? לומר לך: מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה כך אין להם לישראל אלא תפלה". ושוב נמצאנו למדים שכוח תולעת בפיה, אפילו מול עץ ארז אדיר, הוא רק בריבוי "עבודת פיה", בריבוי תפילה ובקשה דווקא. ואם יהיה האדם חזק ואמיץ מאד מאד תמיד בתפילות ובקשות, בודאי סוף כל סוף יענהו השם יתברך (ליקוטי מוהר"ן ק"א), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שתפילה צריכה חיזוק, וכמו שכתוב: "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" (תהלים כ"ז י"ד), ופירש רש"י: 'ואם לא תתקבל תפילתך – חזור וקווה', וכן לעולם, עד שישקיף ויראה ה' משמיים (ברכות ל"ב). סיבה נוספת להכרח ריבוי התפילה אנו מוצאים בדברי רבי אברהם בן רב נחמן בספרו "כוכבי אור" (פרק "אמת ואמונה" סעיף ט'). רבי אברהם מסביר,שבדרך הטבע כשאדם זוכה לישועה גשמית, זה בא במקום ישועה רוחנית, שכן בדרך כלל יש סתירה בין שפע גשמי לשפע רוחני.לפי דבריו, רק ריבוי תפילה יכול לגרום לכך שאדם יקבל את מבוקשו בגשמיות ואף על פי כן הדבר לא יעמוד בסתירה להתקדמותו הרוחנית. ואלו הם דבריו: "אבל בעוצם התיקונים הנעשים על ידי תפילתו, יכול להיות שיתהווה אצלו כלי, עד שיהיה ביכולתו לקבל מאיתו יתברך גודל חסדו ורחמיו המרובים, עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות, ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכים גם לחיוב דעתו יתברך, כי את שניהם יהיה ביכולתו לקבל אחר כך, כפי התיקונים שיהיו נעשים על ידי תפילתו". 53. איך יכול להיות שזה עוזר להתפלל על אחרים, הרי יש להם בחירה משלהם והשגחה פרטית משלהם? רבינו מלמד שכל יהודי צריך להתפלל על זולתו, כמו שכתוב: "כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין ל"ז). נמצא, כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם" (ליקוטי מוהר"ן ה'). וכן מבאר רבי נתן על ההשפעה העצומה שיש לעבודתו הרוחנית של כל יהודי על חברו: "כי צריך כל אדם לידע בכל יום ובכל שעה ורגע מימי חייו שתלויים בו כל הנפשות של כל הדורות העתידין לצאת ממנו ובהם תלויין כל נפשות בית ישראל כי כל ישראל ערבים זה לזה. כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה. ובזמן שאדם זוכה -זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, ולהיפך להיפך רחמנא ליצלן" (ליקוטי הלכות שכירות פועלים א') אמנם לכל אחד מישראל יש כמובן בחירה משלו והשגחה פרטית משלו לפי מעשיו, אבל מאחר ש"כל ישראל ערבים זה בזה" יכולה תפילת האחד להשפיע ולהועיל לחברו.וכך מתבאר הדבר בדברי ה"באר מים חיים", מתלמידי הבעל שם טוב: "כי זה המתפלל על חברו ומבקש רחמים מאת ה' שיושיעו ה' להצורך אליו כמו רפואה או בנים וכדומה, הנה כאשר יפעל בתפילתו וימשיך לזה שהתפלל עליו ישועה מאיתו יתברך, מוכרח אור הישועה הלז לירד דרך הצינורות ממקור הברכות עד שורש נשמת זה המתפלל כי הוא הוא הממשיכו ואי אפשר להמשיך כי אם תחילה לשורש נשמתו, ואחר כך תרד הישועה לאיש אשר התפלל עליו דרך הצינורות היורדות מנשמה לנשמה כי כל נשמת ישראל אחד ומתאחדים בצינורות הידועים" 54. למה ה' רוצה שנתפלל אליו ונהלל אותו? הרי הוא אינו זקוק לדברים כאלו. ברור שה' הוא מעלינו ונשגב, אך מדוע בדרך זו הוא רוצה שנעבוד אותו? ה' אמנם "רוצה" שנתפלל אליו אך איננו "זקוק" לתפילותינו. אצל בני אדם "רוצה" ו"זקוק" הם היינו הך, אך אצל הקב"ה זה לא כך. זקוק, משמע שחסר לו, ולקב"ה לא חסר דבר. אבל הוא "רוצה", בסוג של רצון אלוקי, רצון שאינו מלמד על חסרון.תפילותינו רצויות לפניו, ומוסיפות בפועל ברכה ושפע בכל העולמות והנשמות התלויות בנו. מעבר לכך, במידה מסוימת, כאשר אנו מתפללים אנו מגלים לעצמנו ומחזקים בתוכנו את הקשר שלנו עם ה', וכאשר אנו משבחים ומהללים אותו אנו נזכרים ומחזקים את עצמנו בעובדת היותו כה נשגב ואדיר. כך אנו זוכרים אותו, מתקרבים אליו. באופן אחר אפשר לומר שאנו מאפשרים לו, על ידי שבחיו ותהילותיו, להתקרב אלינו.

Uncategorized
admin

עדי רן – עשרה טיפים להתבודדות

התבוננות/ עדי רן דברים קורים בעולם, בארץ, בחיים הפרטיים, יש מי שמנהיג את הכל. אפשר להתחבר אליו, אפשר להתחבר ל"תוכנה הראשית", לראות מה כוונת המכוון.

קרא עוד »